רש"י על הושע· רש״י
פרק י · פסוק יד
וְקָאם שָׁאוֹן. קוֹל עֲנוֹת נוּסוּ נוּסוּ:
כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵּאל. כְּבוֹזְזִים הַבָּאִים עַל עַם יוֹשֵׁב בְּשָׁלוֹם פִּתְאוֹם עַל יַד מַאֲרָב, שֶׁלֹּא נִזְהֲרוּ בָּם לִבְרֹחַ מִפְּנֵיהֶם, וְשׁוֹדְדִים אֶת הַכֹּל:
בֵּית אַרְבֵאל. יוֹנָתָן תִּרְגְּמוֹ ׳בֵּית מַאֲרָב׳, וְאָלֶ״ף וְלָמֶ״ד יְתֵרָה בּוֹ, כְּמוֹ ׳יִזְרְעֶאל׳ שֶׁאֵינוֹ שֵׁם עִיר, כְּגוֹן (לעיל ב) ״יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל״, וּקְרָאוֹ בִּלְשׁוֹן שֵׁם עִיר. אַף כָּאן קָרָא אוֹתוֹ כְּמִין שֵׁם עִיר, וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם, אֲבָל דּוֹנָשׁ פּוֹתְרוֹ שֵׁם מָקוֹם:
רֻטָּשָׁה. נִבְקְעָה, וְכֵן ״נְעָרִים תְּרַטַּשְׁנָה״ (ישעיהו יג:יח), ״וְעוֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ״ (שם). לָשׁוֹן אַחֵר: רֻטָּשָׁה עֲזוּבָה, כְּמוֹ ׳נֻטָּשָׁה׳.