רש"י על הושע· רש״י
פרק י · פסוק ו
גַּם אוֹתוֹ לְאַשּׁוּר יוּבָל. זֶה הָיָה בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז ״וַיָּעַר ה׳ אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָרְאוּבֵנִי וְלַגָּדִי וגו׳״ (דברי הימים א ה:כו) וְנָטַל עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל וְהָלַךְ לוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר גַּם אוֹתוֹ לְאַשּׁוּר יוּבָל:
מִנְחָה לְמֶלֶךְ יָרֵב. זֶה סַנְחֵרִיב:
בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח. בֹּשֶׁת יִקַּח לוֹ יָרָבְעָם, שֶׁהוּא מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם, שֶׁהֶעֱמִיד לוֹ עֵגֶל זֶה לֶאֱלוֹהַּ (מלכים א יב:כח-כט):
וַיֵּבוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מֵאוֹתָהּ עֵצָה שֶׁנּוֹעֲצוּ לַעֲשׂוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יב:כח): ״וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב״: