רש"י על הושע· רש״י
פרק ט · פסוק יב
כִּי גַם. לָאָבוֹת.
אוֹי לָהֶם בְּשׂוּרִי מֵהֶם. כְּמוֹ בְּסוּרִי מֵהֶן, וְהוּא מִן מָסוֹרוֹת כָּתְבִין שִׁי״ן וְקָרִיין סָמֶ״ךְ. דָּבָר אַחֵר: כְּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם וְגוֹ׳, כְּעוֹף זֶה שֶׁפּוֹרֵחַ וְאֵינֶנּוּ, כֵּן יָעוּף וְיִבְרַח כָּל כְּבוֹדָם. כָּל מַה שֶׁנִּצְטַעֲרוּ בִּבְנֵיהֶם בְּלֵידָה וּבְהֵרָיוֹן: מִלֵּידָה – זֶה צַעַר לֵידָה, וּמִבֶּטֶן – אֵלּוּ יְמֵי הָעִבּוּר, וּמֵהֵרָיוֹן – בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. כָּל טָרְחָם זֶה יִכְלֶה. כֵּיצַד? שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁיַגְדְּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְשִׁכַּלְתִּים: