רש"י על הושע· רש״י
פרק ח · פסוק ט
פֶּרֶא בּוֹדֵד לוֹ. נַעֲשׂוּ כְּפֶרֶא שֶׁהוֹלֵךְ בּוֹדֵד לְעַצְמוֹ, שׁוֹאֵף רוּחַ (ירמיה ב:כד) מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לָנוּד:
הִתְנוּ אֲהָבִים. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְשׁוֹן ׳תַּנִּים׳, כְּמוֹ עָרוֹד זֶה שֶׁהוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּרוֹת. ״שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים״ (ירמיה יד:ו) לִקְנוֹת לָהֶם אוֹהֲבִים נוֹאֲפִים זָרִים. הִתְנוּ – אידגרוניו״ט בְּלַעַ״ז, וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ לְשׁוֹן ״אֶתְנָן״ (הושע ט:א):