רש"י על הושע· רש״י
פרק ח
פסוק א
אֶל חִכְּךָ שׁוֹפָר. שְׁכִינָה אוֹמֶרֶת לַנָּבִיא: הַשְׁמַע קוֹל חִכְּךָ וּקְרָא כְּשׁוֹפָר, וְאוֹמֵר: עוּפוּ וּמַהֲרוּ הָאוֹיְבִים כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנֶּשֶׁר (דברים כח:מט) וּבָא אֶל בֵּית ה׳. אֶל חִכְּךָ שׁוֹפָר, כְּאִלּוּ הַשּׁוֹפָר נָתוּן אֶל חִכְּךָ:
פסוק ב
לִי יִזְעָקוּ. כְּשֶׁתָּבוֹא עֲלֵיהֶם הָרָעָה:
אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ. הֲלֹא עַמְּךָ אֲנַחְנוּ וְסָרְסוּהוּ וּדְרָשׁוּהוּ: לִי יִזְעָקוּ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ, וַאֲנִי לֹא אֶשְׁמַע לָהֶם, כִּי
פסוק ג
זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב. לְפִיכָךְ אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ:
פסוק ד
הֵשִׂירוּ. עָשׂוּ שָׂרִים. דָּבָר אַחֵר: הֵסִירוּ אֶת זֶה מִמְּלוּכָה וְהִמְלִיכוּ אֶת זֶה, וּבְסֵפֶר הַמָּסֹרֶת מוֹכִיחַ כֵּן, שֶׁחִבְּרוֹ בַּמָּסוֹרָה כָּתְבִין שִׁי״ן וְקָרִיָּן סָמֶ״ךְ, וּפִתְרוֹנוֹ סָמֶ״ךְ:
לְמַעַן יִכָּרֵת. לְמַעַן כִּי הָיָה לָהֶם זָהָב לָרֹב וְגָרְמוּ לָהֶם שֶׁיִכָּרֵת הָעֹשֶׁר מֵהֶם:
פסוק ה
זָנַח. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶתְכֶם בְּנֵי שׁוֹמְרוֹן בַּעֲוֹן עֲגָלִים שֶׁבְּבֵית אֵל (מלכים א יב:כח-כט), שֶׁמַּלְכֵי שׁוֹמְרוֹן עוֹבְדִים שָׁם:
עַד מָתַי לֹא יוּכְלוּ לְהַפְנוֹת לִבָּם לְהִנָּקוֹת מֵאוֹתוֹ טִנּוּף:
פסוק ו
כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא. מִכַּסְפָּם וּזְהָבָם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא גָּבוּי וְהֶחָרָשׁ עָשָׂהוּ. וְהַוָּי״ו שֶׁל ׳וְהוּא׳ נוֹפֵל, וְיֵשׁ הַרְבֵּה וָי״ו דּוֹמִין לוֹ (יחזקאל מו): ״בְּצֵאתוֹ וְגֵבָאיו וְלֹא יֵרָפְאוּ״, אַף כָּאן כִּי מִיִּשְׂרָאֵל הַזְמָנָתוֹ וַהֲכָנָתוֹ וְהוּא נַעֲשָׂה. וְיֵשׁ לְיַשֵּׁב הַוָּי״ו הַזֹּאת כֵּן כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא אַף הָעֵגֶל הַזֶּה מֵאִתָּם בָּא כְּמוֹת הָעֵגֶל הָרִאשׁוֹן:
שְׁבָבִים. ״לִנְסָרֵי לְוָחִין״, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּית הוּא שִׁיבָא מִכְּשׁוּרָא (סנהדרין ז,ב):
פסוק ז
קָמָה אֵין לוֹ. לַזֶּרַע שֶׁלָּהֶם, כְּלוֹמַר לֹא יַצְלִיחוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם:
אוּלַי יַעֲשֶׂה. אַף אִם יַעֲשֶׂה קֶמַח:
זָרִים יִבְלָעוּהוּ. אַף אִם יַצְלִיחוּ בְּנִכְסֵיהֶם, סוֹפוֹ לִפּוֹל בְּיַד זָרִים:
פסוק ט
פֶּרֶא בּוֹדֵד לוֹ. נַעֲשׂוּ כְּפֶרֶא שֶׁהוֹלֵךְ בּוֹדֵד לְעַצְמוֹ, שׁוֹאֵף רוּחַ (ירמיה ב:כד) מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לָנוּד:
הִתְנוּ אֲהָבִים. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְשׁוֹן ׳תַּנִּים׳, כְּמוֹ עָרוֹד זֶה שֶׁהוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּרוֹת. ״שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים״ (ירמיה יד:ו) לִקְנוֹת לָהֶם אוֹהֲבִים נוֹאֲפִים זָרִים. הִתְנוּ – אידגרוניו״ט בְּלַעַ״ז, וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ לְשׁוֹן ״אֶתְנָן״ (הושע ט:א):
פסוק י
גַּם כִּי יִתְּנוּ בַגּוֹיִם. אַף עַל פִּי שֶׁעָשׂוּ זֹאת, שֶׁהִתְנוּ אֲהָבִים בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת:
עַתָּה אֲקַבְּצֵם בְּבֹא עֵת גְּאֻלָּתָם לֹא אֲעַכְּבֶנָּה:
וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים. וְיִכָּנְעוּ מְעַט בְּגָלוּת בְּבָבֶל מִיִּרְאַת מַשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים, מֵעֹל הָאֻמּוֹת שֶׁהָיוּ בְּתוֹכָם:
פסוק יא
כִּי הִרְבָּה אֶפְרַיִם לְפִיכָךְ אֲחִילֶנּוּ מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים:
פסוק יב
אֶכְתׇּב לוֹ. אֲנִי תָמִיד מוֹכִיחוֹ עַל יְדֵי נְבִיאַי, וְכוֹתֵב לוֹ רֻבֵּי תוֹרָתִי וְהֵם כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ:
פסוק יג
זִבְחֵי הַבְהָבַי. זִבְחֵי עוֹלוֹתַי שֶׁהֵם מְהַבְהֲבִים לְפָנַי בָּאֵשׁ שֶׁעַל מִזְבְּחִי:
יִזְבְּחוּ בָשָׂר וַיֹּאכֵלוּ. לָמָּה לִי שֶׁמְּבִיאִים אוֹתָם? יִזְבְּחוּ לִהְיוֹת לָהֶם בָּשָׂר לְמַאֲכָלָם וַיֹּאכְלוּם, כִּי אֵינֶנִּי רוֹצֶה אוֹתָם (עמוס ה:כא-כב):