רש"י על הושע· רש״י
פרק ז · פסוק ז
וְאָכְלוּ אֶת שׁוֹפְטֵיהֶם. הָרְגוּ אֶת סַנְהֶדְרִין שֶׁלָּהֶם, לְפִי שֶׁהָיוּ מוֹחִים בְּיָדָם. וּמָה עָלְתָה לָהֶם? כָּל מַלְכֵיהֶם נָפְלוּ, לְפִי שֶׁאֵין קוֹרֵא בָּהֶם אֵלַי. וּבִירוּשַׁלְמִי בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (א,א) דָּרְשׁוּ: בְּיוֹם שֶׁהִמְלִיכוּ אֶת יָרָבְעָם, הֵחֵלּוּ שָׂרִים חֲמַת מִיַּיִן (הושע ז:ה), כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ: אָתוֹן לְגַבֵּיהּ אָמְרִין לֵיהּ, ״קוּם עֲבֵד לָן עכום״. אָמַר לוֹן, ״הַשְׁתָּא עִתֵּי רַמְשָׁא הוּא וְכָל עַמָּא שָׁתְיִין״, כְּלוֹמַר עֵת שִׁכְרוּת הוּא, שֶׁמָּא עַכְשָׁיו שִׁכּוֹרִים אַתֶּם וּמָחָר תַּחְזְרוּ בָּכֶם. ״אִיזְלוּן וְאִיתוּ בְּצַפְרָא״. אָזְלוּ וְאָתוּ בְּצַפְרָא, הָדָא הִיא ״כִּי קֵרְבוּ כַתַּנּוּר וגו׳״ (הושע ז:ו). אָמַר לוֹן, ״אֲנָא דָחִיל מִן סַנְהֶדְרִין דִּילְכוֹן״. אָמְרוּן לֵיהּ, ״אֲנַן קָטְלִינַן לוֹן״. הָדָא הִיא וְאָכְלוּ אֶת שׁוֹפְטֵיהֶם.
מָשַׁךְ יָדוֹ וְגוֹ׳. כַּד הֲוָה חָמֵי בַּר נָשׁ כָּשֵׁר, הֲוָה מוֹתִיב גַּבֵּיהּ תְּרֵין לֵיצָנִין, וְאִינוּן אָמְרִין לוֹ: ״אֵיזֶה דּוֹר חָבִיב מִכָּל הַדּוֹרוֹת?״ וְהוּא אָמַר לוֹן: ״דּוֹר הַמִּדְבָּר״. וְאִינוּן אָמְרִין לוֹ: ״וְלֹא עָבְדִין עכום?״ וְהוּא אָמַר לוֹן: ״אַגַּב דְּהֲווֹ חֲבִיבִין לָא אִיתְעַנְשׁוּן״. וְאִינוּן אָמְרִין לוֹ: ״חַשׁ, דְּמַלְכָּא בָּעֵי לְמֶעְבַּד כֵּן״ – דּוֹם שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כֵּן.