רש"י על הושע· רש״י
פרק ז · פסוק ו
כִּי קֵרְבוּ כַתַּנּוּר לִבָּם בְּאָרְבָּם. הֵכִינוּ וְהִזְמִינוּ אֶת לִבָּם בְּמַעֲשֵׂה אוֹרֵב שֶׁלָּהֶם, כְּתַנּוּר זֶה שֶׁמְּכִינִים וּמַסִּיקִין אוֹתוֹ לֶאֱפוֹת:
כָּל הַלַּיְלָה יָשֵׁן אוֹפֵיהֶם. נַחְתּוֹם שֶׁלָּהֶם הַמַּסִּיק אֶת הַתַּנּוּר, לְאַחַר שֶׁהֵכִינוּ לִבָּם וְחָשְׁבוּ אֶת גְּמַר הָרָעָה אֵיךְ יַעֲשׂוּהָ:
יָשֵׁן אוֹפֵיהֶם. כְּלוֹמַר, עַד הַבֹּקֶר יְשֵׁנִים, וְלַבֹּקֶר בּוֹעֲרִים כָּאֵשׁ עַד שֶׁגָּמְרוּ אֶת רָעָתָם: