רש"י על הושע· רש״י
פרק ו · פסוק יא
גַּם יְהוּדָה. אַף הוּא הוֹאִיל וְקִלְקֵל:
שָׁת. הַמֵּשִׁית זְמַן פֻּרְעָנוּת לָהּ:
קָצִיר. עֵת סִלּוּקָהּ וְגָלוּתָהּ, כְּמוֹ ״עוֹד מְעַט וּבָאָה עֵת הַקָּצִיר לָהּ״ (ירמיה נא:לג), בְּפֻרְעָנוּת בָּבֶל בְּסֵפֶר יִרְמְיָה:
בְּשׁוּבִי שְׁבוּת עַמִּי. בְּהוֹכִיחַ אוֹתָם לְשׁוֹבֵב מְשׁוּבוֹתָם (ירמיה ג:כב):
שְׁבוּת עַמִּי. לְשׁוֹן ״מְשׁוּבָה״ (ירמיה ג:ו), נַעֲרוּת וְיוֹלְדוֹת. אינווייזור״א בְּלַעַ״ז. וְכֵן ״בָּנִים שׁוֹבָבִים״ (ירמיה ג:יד), ״הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה״ (ירמיה לא:כא):