רש"י על הושע· רש״י
פרק ו
פסוק א
לְכוּ וְנָשׁוּבָה. יֹאמְרוּ: ״לְכוּ וְנָשׁוּבָה וְגוֹ׳״:
יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ. יַךְ לְשׁוֹן הוֹוֶה הוּא, הוּא מַכֶּה אוֹתָנוּ וְהוּא יַחְבְּשֵׁנוּ:
פסוק ב
יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם. יְחַזְּקֵנוּ מִשְּׁתֵּי פֻּרְעָנוּת שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ מִשְּׁתֵּי מִקְדָּשׁוֹת שֶׁחָרְבוּ:
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. בְּבִנְיַן בַּיִת הַשְּׁלִישִׁי יְקִימֵנוּ:
מִיּוֹמָיִם. מִשְּׁתֵּי עִתִּים שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ:
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. בָּעֵת הַשְּׁלִישִׁי:
פסוק ג
לָדַעַת אֶת ה׳. בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים נְכוֹנִים, כְּשַׁחַר זֶה אֲשֶׁר נָכוֹן מוֹצָאוֹ:
וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ. כַּגֶּשֶׁם הַבָּא לִהְיוֹת חַיִּים לָעוֹלָם, שֶׁאָז יָבֹא לְהוֹרוֹת חַיִּים שֶׁיָבֹאוּ לָנוּ:
יוֹרֶה אָרֶץ. יַרְוֶה אָרֶץ:
פסוק ד
מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ. מִפְּנֵי מִדַּת הַדִּין, אֵיךְ אוֹצִיא מִשְׁפָּטֶיךָ לָאוֹר (הושע ו:ה):
וְחַסְדְּכֶם כְּעֲנַן בֹּקֶר. כָּל טוֹבַתְכֶם וְצִדְקַתְכֶם אֵינָהּ כְּלוּם:
פסוק ה
עַל כֵּן חָצַבְתִּי בַּנְּבִיאִים. עַל אֲשֶׁר חָצַבְתִּי עֲלֵיהֶם דְּבָרַי עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים, וְהֵם לֹא נִזְהֲרוּ בָּהֶם, לְפִיכָךְ הֲרַגְתִּים בְּאִמְרֵי פִי – בִּשְׁבִיל אִמְרֵי פִי. כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:
עַל כֵּן. כְּמוֹ ׳עַל אֲשֶׁר׳, וְכֵן ״כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ״ (בראשית לג:י), ״כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי״ (שם לח:כו):
וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר יֵצֵא. בִּתְמִיהָה, וְאֵיךְ אוּכַל לָשֵׂאת לָכֶם פָּנִים מִפְּנֵי מִדַּת הַדִּין? וּמוּסָב עַל ״מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ״:
פסוק ו
וְדַעַת אֱלֹהִים. חָפַצְתִּי מֵעוֹלוֹת:
פסוק ז
כְּאָדָם. כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן:
שָׁם בָּגְדוּ בִי. בְּאֶרֶץ טוֹבָה שֶׁהוֹשַׁבְתִּים בָּהּ, שָׁם בָּגְדוּ בִי, כְּאָדָם שֶׁהִכְנַסְתִּיו לְגַן עֵדֶן וְעָבַר עַל מִצְוָתִי:
פסוק ח
עֲקֻבָּה מִדָּם. מְלֵאָה אוֹרְבֵי רְצִיחָה, כְּמוֹ ״וְאֶת עֹקְבוֹ״ (יהושע ח:יג), ״וַיַּעְקְבֵנִי״ (בראשית כז:לו):
פסוק ט
וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים. וְכַאֲסִיפַת אִישׁ צַיִד דָּגִים הָאוֹסְפָם בְּחַכָּה יַחַד, כֵּן חַכֵּי גְדוּדֵיהֶם חֲבוּרוֹת כֹּהֲנֵיהֶם הַמִּתְחַבְּרִים לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, יְרַצְּחוּ שָׁם כֻּלָּם ״שְׁכֶם אֶחָד״ (בראשית מח:כב):
כִּי זִמָּה עָשׂוּ. כִּי עֵצָה הִיא אֲשֶׁר נִתְיַעֲצוּ לִפְנֵי אֲסִיפָתָם לְאֵיזֶה מָקוֹם יֵלְכוּ לִרְצֹחַ וְלִשְׁלֹל שָׁלָל. וּכְחַכֵּי אימדור״ש בְּלַעַ״ז, וְאַף בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה חַכֵּי לְשׁוֹן ׳חִבּוּר׳ הוּא (בבא קמא קיט,ב), וְלֹא יַטִּיל בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה חַכִּין, הֵם תְּפִירוֹת שֶׁהַסּוֹרֵק מְחַבֵּר בָּהֶן שְׁנֵי רָאשִׁין מִן הַבֶּגֶד יַחַד כְּשֶׁחוֹבְטוֹ בְּמַקְלוֹת. וְלָשׁוֹן זֶה מִשֶּׁלִּי וְהָגוּן בְּעֵינַי וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ, וּכְשֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חִבּוּר אָדָם הַנֶּאֱסָפִים יַחַד חֶבֶר כֹּהֲנִים הוּא לִרְצֹחַ. וְהָרִאשׁוֹן מִדִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שְׁלִיחַ צִבּוּר זצ״ל:
שֶׁכְמָה. לְשׁוֹן כַּת אַחַת:
פסוק י
שַׁעֲרוּרִיָּה. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְשׁוֹן ׳שִׁנּוּי׳, שֶׁשִּׁינּוּ אֶת דַּרְכָּם, וְכֵן: ״שַׁמָּה וְשַׁעֲרוּרִיָּה״ (ירמיה ה:ל):
פסוק יא
גַּם יְהוּדָה. אַף הוּא הוֹאִיל וְקִלְקֵל:
שָׁת. הַמֵּשִׁית זְמַן פֻּרְעָנוּת לָהּ:
קָצִיר. עֵת סִלּוּקָהּ וְגָלוּתָהּ, כְּמוֹ ״עוֹד מְעַט וּבָאָה עֵת הַקָּצִיר לָהּ״ (ירמיה נא:לג), בְּפֻרְעָנוּת בָּבֶל בְּסֵפֶר יִרְמְיָה:
בְּשׁוּבִי שְׁבוּת עַמִּי. בְּהוֹכִיחַ אוֹתָם לְשׁוֹבֵב מְשׁוּבוֹתָם (ירמיה ג:כב):
שְׁבוּת עַמִּי. לְשׁוֹן ״מְשׁוּבָה״ (ירמיה ג:ו), נַעֲרוּת וְיוֹלְדוֹת. אינווייזור״א בְּלַעַ״ז. וְכֵן ״בָּנִים שׁוֹבָבִים״ (ירמיה ג:יד), ״הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה״ (ירמיה לא:כא):