רש"י על הושע· רש״י
פרק ו · פסוק ט
וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים. וְכַאֲסִיפַת אִישׁ צַיִד דָּגִים הָאוֹסְפָם בְּחַכָּה יַחַד, כֵּן חַכֵּי גְדוּדֵיהֶם חֲבוּרוֹת כֹּהֲנֵיהֶם הַמִּתְחַבְּרִים לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, יְרַצְּחוּ שָׁם כֻּלָּם ״שְׁכֶם אֶחָד״ (בראשית מח:כב):
כִּי זִמָּה עָשׂוּ. כִּי עֵצָה הִיא אֲשֶׁר נִתְיַעֲצוּ לִפְנֵי אֲסִיפָתָם לְאֵיזֶה מָקוֹם יֵלְכוּ לִרְצֹחַ וְלִשְׁלֹל שָׁלָל. וּכְחַכֵּי אימדור״ש בְּלַעַ״ז, וְאַף בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה חַכֵּי לְשׁוֹן ׳חִבּוּר׳ הוּא (בבא קמא קיט,ב), וְלֹא יַטִּיל בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה חַכִּין, הֵם תְּפִירוֹת שֶׁהַסּוֹרֵק מְחַבֵּר בָּהֶן שְׁנֵי רָאשִׁין מִן הַבֶּגֶד יַחַד כְּשֶׁחוֹבְטוֹ בְּמַקְלוֹת. וְלָשׁוֹן זֶה מִשֶּׁלִּי וְהָגוּן בְּעֵינַי וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ, וּכְשֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חִבּוּר אָדָם הַנֶּאֱסָפִים יַחַד חֶבֶר כֹּהֲנִים הוּא לִרְצֹחַ. וְהָרִאשׁוֹן מִדִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שְׁלִיחַ צִבּוּר זצ״ל:
שֶׁכְמָה. לְשׁוֹן כַּת אַחַת: