רש"י על הושע· רש״י
פרק ד · פסוק ח
חַטַּאת עַמִּי. כָּל ׳חַטַּאת׳ שֶׁבְּסֵפֶר תְּרֵי עָשָׂר פְּתָחִין, לְפִי שֶׁכֻּלָּן דְּבוּקִין, חוּץ מֵאַחַת (מיכה א:יג) ״רֵאשִׁית חַטַּאת הִיא לְבַת צִיּוֹן״. חַטָּאוֹתֵיהֶם שֶׁל עַמִּי יֹאכְלוּ אוֹתָם נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר שֶׁאָמַר לָהֶם לְמַעְלָה ״וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ״, נַעֲשׂוּ לָהֶם כֹּהֲנֵי בָּמוֹת וְאוֹכְלִין מַה שֶׁהָיוּ כֹּהֲנִים רְאוּיִין לֶאֱכוֹל:
וְאֶל עֲוֺנָם. שֶׁל יִשְׂרָאֵל יִשָּׂא הַנָּבִיא נַפְשׁוֹ, וְהַנָּבִיא עַצְמוֹ מְצַפֶּה שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ מָמוֹן וְקָרְבָּנוֹת לְכַפָּרָה: