רש"י על הושע· רש״י
פרק ב · פסוק יז
אֶת כְּרָמֶיהָ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן לְשׁוֹן פַּרְנָסִים וּמַנְהִיגִים, וְכֵן ״לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים״ (איוב כד:יח), וְכֵן ״כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי״ (שיר השירים א:ו). דָּבָר אַחֵר: וְהוֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר – לְמִדְבַּר סִיחוֹן וְעוֹג, וּבְסִגְנוֹן זֶה נִתְנַבֵּא (יחזקאל כ:לה) שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמּוֹרְדִים וְגוֹ׳״ (פסיקתא דרב כהנא ה,ח; רות רבה ה,ו), וְהַכְּשֵׁרִים אֲקַיֵּם, וְזֶהוּ אֶת כְּרָמֶיהָ:
וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר עֹמֶק הַצָּרוֹת שֶׁהֵן עֲכוּרִים שָׁם אֶתֵּן לָהּ לְפֶתַח תִּקְוָה, שֶׁמִּתּוֹךְ אוֹתָן צָרוֹת תִּתֵּן לֵב לָשׁוּב אֵלַי:
וְעָנְתָה שָׁמָּה. לְשׁוֹן ׳דִּירָה׳, כְּמוֹ ״מְעוֹן אֲרָיוֹת״ (נחום ב:יב):
כִּימֵי נְעוּרֶיהָ. שֶׁיָּשְׁבָה בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים:
וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ וְגוֹ׳: שֶׁצָּעֲקָה אֵלַי מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ שִׁעְבּוּד וּגְאַלְתִּיהָ, כֵּן גַּם עַתָּה: