רש"י על הושע· רש״י
פרק ב · פסוק טז
לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ. מְשַׁדְּלָה לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרִי, לוזאניי״ר בְּלַעַ״ז. וּמַהוּ הַפִּתּוּי? וְהוֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר – בַּגּוֹלָה שֶׁהוּא לָהּ כְּמִדְבָּר וְצִיָּה, וְשָׁם תָּשִׁיב אֶל לִבָּהּ כִּי טוֹב לָהּ כְּשֶׁעָשְׂתָה רְצוֹנִי מִכְּשֶׁמָּרְדָה בִּי (הושע ב:ט):