רש"י על הושע· רש״י
פרק א · פסוק ב
תְּחִלַּת דִּבֶּר ה׳ בְּהוֹשֵׁעַ. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ תְּחִלָּה לְאַרְבָּעָה נְבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ (בַּיָּמִים הַלָּלוּ) הוֹשֵׁעַ יְשַׁעְיָה עָמוֹס וּמִיכָה. יְשַׁעְיָה נִתְנַבֵּא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו:ד) ״וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים״ וְגוֹמֵר, וְהוּא הָיָה יוֹם שֶׁנִּתְנַגַּע עֻזִּיָּה שֶׁנִּכְנַס לַהֵיכָל שֶׁרָעֲשׁוּ הָעֶלְיוֹנִים לְשָׂרְפוֹ וְתַחְתּוֹנִים לְבָלְעוֹ כְּעָנְשָׁן שֶׁל עֲדַת קֹרַח שֶׁהָיוּ בָּהֶם בְּלוּעִין וּשְׂרוּפִים. בְּעָמוֹס נֶאֱמַר שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרַעַשׁ וְהוֹשֵׁעַ קָדַם לְכֻלָּם וּמִיכָה הָיָה אַחֲרוֹן לְכֻלָּם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (מיכה א:א) ״בִּימֵי יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה״ וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ ׳עֻזִּיָּה׳. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא תְּחִלַּת דִּבּוּר שֶׁנִּדְבַּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הוֹשֵׁעַ אָמַר לוֹ כֵּן.
קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ כְּמַשְׁמָעוֹ, לְפִי שֶׁאָמַר עַל יִשְׂרָאֵל הַחֲלִיפֵם בְּאֻמָּה אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּפְסָחִים רֵישׁ פֶּרֶק הָאִשָּׁה (פסחים פז,א):
וְיַלְדֵי זְנוּנִים. שֶׁתֵּלֵד לְךָ יְלָדִים שֶׁיִּהְיוּ סְפֵקֵי מַמְזֵרוּת, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל יָתְבֵי קַרְתָּא טַעֲוָותָא״, וְקַח הָאָמוּר כָּאן לְשׁוֹן ׳לִמּוּד׳ הוּא (משלי ד:ב), לַמֵּד אוֹתָן לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה:
כִּי זָנֹה תִזְנֶה. לְשׁוֹן הוֹוֶה הוּא: