רש"י על דניאל· רש״י
פרק יב · פסוק יג
לֵךְ לַקֵּץ. תִּפָּטֵר לְבֵית עוֹלָמְךָ:
לְגוֹרָלְךָ. לְקַבֵּל חֶלְקְךָ עִם הַצַּדִּיקִים:
לְקֵץ הַיָּמִין. כְּמוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְאֵין לְפָרֵשׁ הַיָּמִין לְשׁוֹן יָד הַיְמָנִית, שֶׁהֲרֵי הוּא מָנוּי בַּמָּסֹרֶת הַגְּדוֹלָה בְּשִׁיטַת תֵּיבוֹת הַמְיֻחָדִין בְּנוּ״ן זְקוּפָה בְּסוֹף תֵּיבָה הַמְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם מֵ״ם וְלֵית דְּכָוָתֵיהוֹן, כְּגוֹן ״וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אָחֳרִין״ (איוב לא:י), ״יָקוּם וְלֹא יַאֲמִין בְּחַיִּין״ (איוב כד:כב), ״קַח לְךָ חִטִּין״ (יחזקאל ד:ט), ״יֶחֱרָדוּן אִיִּין״ (יחזקאל כו:יח), ״לִמְחוֹת מְלָכִין״ (משלי לא:ג), לְקֵץ הַיָּמִין (כאן), (וְעַיֵּן רש״י פְּסָחִים נו. דִּבּוּר הַמַּתְחִיל לְקֵץ הַיָּמִין וְעַיֵּן רש״י סַנְהֶדְרִין צב. דִּבּוּר הַמַּתְחִיל לֵךְ לְקֵץ וְכוּ׳ וּקְצָת צָרִיךְ עִיּוּן):
סוף הספר