אור ברסלב

רש"י על דניאל· רש״י

פרק יב

פרק יא

פסוק א

וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל. יִשְׁתַּתֵּק כְּאִלֵּם, שֶׁיִּרְאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן בְּעַצְמוֹ וְאוֹמֵר: הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֻמָּה גְּדוֹלָה כָּזוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל:

וְהָיְתָה עֵת צָרָה. בְּפַמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, וְקָטֵיגוֹרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים: בָּזוּזֵי וּבָזוּזֵי דְּבָזוּזֵי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּהַגָּדָה בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן שֶׁל כְּתֻבּוֹת (כתובות קיב:):

יִמָּלֵט עַמְּךָ. תֹּאבַד מַלְכוּת אֲרָם, וְיִמָּלְטוּ יִשְׂרָאֵל:

כָּל הַנִּמְצָא כָתוּב בַּסֵּפֶר. הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: כָּל הַנִּמְצָא כָתוּב בַּסֵּפֶר זֶה, עַל יְדֵי הַחֲלוֹמוֹת הַכְּתוּבִים בּוֹ, ״עַד דִּקְטִילַת חֵיוְתָא וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין״ (דניאל ז:יא,יח), הַכֹּל יִתְקַיֵּם:

פסוק ב

וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ. יִחְיוּ הַמֵּתִים:

פסוק ג

וְהַמַּשְׂכִּילִים. שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ:

פסוק ז

וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ. כְּשֶׁתִּכְלֶה כֹּחַ יִשְׂרָאֵל, כִּי ״אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב״ (דברים לב:לו):

פסוק ח

וְלֹא אָבִין. לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ מוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי:

מָה אַחֲרִית אֵלֶּה. סוֹף הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הַלָּלוּ:

פסוק ט

עַד עֵת קֵץ. עַד אֲשֶׁר תִּקְרַב הַגְּאֻלָּה:

פסוק י

יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ. הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָאֵלֶּה:

וְיִצָּרְפוּ. בָּהֶם רַבִּים לַהֲבִינָם:

וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים. אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, לְחַשְּׁבָם שֶׁלֹּא כַּמִּשְׁפָּט, וּכְשֶׁיִּכְלוּ יֹאמְרוּ: אֵין עוֹד גְּאֻלָּה:

וְלֹא יָבִינוּ. אוֹתָם כָּל רְשָׁעִים:

וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ. אוֹתָהּ בְּבֹא עֵת קֵץ:

פסוק יא

וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד. כְּדֵי לָתֵת שִׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם תַּחְתָּיו. יָמִים אֶלֶף וּמָאתַיִם וְתִשְׁעִים שָׁנָה הֵן מִיּוֹם הוּסַר הַתָּמִיד עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּימֵי מְשִׁיחֵנוּ. וְחֶשְׁבּוֹן זֶה מְכֻוָּן עִם חֶשְׁבּוֹן ״עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת״ (דניאל ח:יד) מִיּוֹם גָּלוּתָם לְמִצְרַיִם עַד גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה: גָּלוּת מִצְרַיִם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר, מִיּוֹם צֵאתָם עַד בִּנְיַן בַּיִת רִאשׁוֹן אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים, יְמֵי הַבִּנְיָן אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר, גָּלוּת בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה, יְמֵי בַיִת שֵׁנִי אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים, הֲרֵי אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים, וְהַתָּמִיד הוּסַר לִפְנֵי הַחֻרְבָּן שֵׁשׁ שָׁנִים הֲרֵי מִיּוֹם גָּלוּתָם לְמִצְרַיִם עַד הוּסַר הַתָּמִיד אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע, הוֹסִיף עֲלֵיהֶם אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים הֲרֵי אַלְפַּיִם וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבַּע כְּמִנְיַן עֶרֶב בֹּקֶר בְּגִימַטְרִיָּא, אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת:

פסוק יב

אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה וְגוֹ׳. אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים נוֹסָפִים עַל חֶשְׁבּוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁעָתִיד מְשִׁיחֵנוּ לְהִתְכַּסּוֹת אַחַר שֶׁנִּגְלָה, וְיָשׁוּב וְיִתְגַּלֶּה. וְכֵן מָצִינוּ בְּמִדְרַשׁ רוּת, וְכֵן יִסַּד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַקַּלִּיר (בְּסִלּוּק יוֹצֵר פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ): וְיִתְכַּסֶּה מֵהֶם שְׁבוּעִים שִׁשָּׁה:

פסוק יג

לֵךְ לַקֵּץ. תִּפָּטֵר לְבֵית עוֹלָמְךָ:

לְגוֹרָלְךָ. לְקַבֵּל חֶלְקְךָ עִם הַצַּדִּיקִים:

לְקֵץ הַיָּמִין. כְּמוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְאֵין לְפָרֵשׁ הַיָּמִין לְשׁוֹן יָד הַיְמָנִית, שֶׁהֲרֵי הוּא מָנוּי בַּמָּסֹרֶת הַגְּדוֹלָה בְּשִׁיטַת תֵּיבוֹת הַמְיֻחָדִין בְּנוּ״ן זְקוּפָה בְּסוֹף תֵּיבָה הַמְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם מֵ״ם וְלֵית דְּכָוָתֵיהוֹן, כְּגוֹן ״וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אָחֳרִין״ (איוב לא:י), ״יָקוּם וְלֹא יַאֲמִין בְּחַיִּין״ (איוב כד:כב), ״קַח לְךָ חִטִּין״ (יחזקאל ד:ט), ״יֶחֱרָדוּן אִיִּין״ (יחזקאל כו:יח), ״לִמְחוֹת מְלָכִין״ (משלי לא:ג), לְקֵץ הַיָּמִין (כאן), (וְעַיֵּן רש״י פְּסָחִים נו. דִּבּוּר הַמַּתְחִיל לְקֵץ הַיָּמִין וְעַיֵּן רש״י סַנְהֶדְרִין צב. דִּבּוּר הַמַּתְחִיל לֵךְ לְקֵץ וְכוּ׳ וּקְצָת צָרִיךְ עִיּוּן):

סוף הספר

תוכן העניינים

רש"י על דניאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה