רש"י על דניאל· רש״י
פרק יב · פסוק א
וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל. יִשְׁתַּתֵּק כְּאִלֵּם, שֶׁיִּרְאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן בְּעַצְמוֹ וְאוֹמֵר: הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֻמָּה גְּדוֹלָה כָּזוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל:
וְהָיְתָה עֵת צָרָה. בְּפַמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, וְקָטֵיגוֹרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים: בָּזוּזֵי וּבָזוּזֵי דְּבָזוּזֵי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּהַגָּדָה בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן שֶׁל כְּתֻבּוֹת (כתובות קיב:):
יִמָּלֵט עַמְּךָ. תֹּאבַד מַלְכוּת אֲרָם, וְיִמָּלְטוּ יִשְׂרָאֵל:
כָּל הַנִּמְצָא כָתוּב בַּסֵּפֶר. הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: כָּל הַנִּמְצָא כָתוּב בַּסֵּפֶר זֶה, עַל יְדֵי הַחֲלוֹמוֹת הַכְּתוּבִים בּוֹ, ״עַד דִּקְטִילַת חֵיוְתָא וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין״ (דניאל ז:יא,יח), הַכֹּל יִתְקַיֵּם: