רש"י על דניאל· רש״י
פרק ט · פסוק יד
וַיִּשְׁקֹד. וַיְמַהֵר:
כִּי צַדִּיק. כִּי הַדִּין עִמּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: צַדִּיק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּצְדָקָה הִיא עָלֵינוּ, שֶׁמִּהֵר וְהִקְדִּים שְׁתֵּי שָׁנִים לְמִנְיַן ״וְנוֹשַׁנְתֶּם״ (דברים ד:כה), כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם בָּנוּ ״כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן״ (דברים ד:כו). ״וְנוֹשַׁנְתֶּם״ בְּגִימַטְרִיָּא: שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם, וְהֵם גָּלוּ לְסוֹף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים לְבִיאָתָם לָאָרֶץ: