רש"י על דניאל· רש״י
פרק ו · פסוק א
וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה קַבֵּל מַלְכוּתָא כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין. לָמָּה מָנָה שְׁנוֹתָיו? לוֹמַר לְךָ: בְּיוֹם שֶׁנִּכְנַס נְבוּכַדְנֶצַּר לַהֵיכָל בִּימֵי יְהוֹיָקִים (צריך לומר: יְהוֹיָכִין), נוֹלַד שִׂטְנוֹ דָּרְיָוֶשׁ (סדר עולם כח). מִגָּלוּת יְכָנְיָה וְעַד כָּאן שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וְאָמַר מַר: גָּלוּ בִּימֵי יְהוֹיָכִין בְּשֶׁבַע לְכִבּוּשׁ יְהוֹיָקִים, שֶׁהוּא שְׁמוֹנֶה לִנְבוּכַדְנֶצַּר, נִשְׁתַּיְּרוּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר שְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע, שֶׁהֲרֵי אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ מָלַךְ, וְשָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים דְּאֱוִיל מְרֹדַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה (מגילה יא:), שְׁתַּיִם שֶׁעָבְדוּ לְבֵלְשַׁצַּר, הֲרֵי שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם: