רש"י על דניאל· רש״י
פרק ה · פסוק א
בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא. בְּנוֹ הָיָה, וּמָלַךְ לְאַחַר אֱוִיל מְרֹדַךְ שֶׁמָּלַךְ תַּחַת נְבוּכַדְנֶצַּר, וְגַם (הוּא) הָיָה בְּנוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר:
עֲבַד לְחֶם רַב. עָשָׂה סְעוּדָּה גְּדוֹלָה. מָצִינוּ בְּסֵפֶר יוֹסִיפוֹן שֶׁנִּלְחַם בַּיּוֹם עִם דָּרְיָוֶשׁ הַמָּדִי וְכוֹרֶשׁ וְנִצַּח הַמִּלְחָמָה, וְלָעֶרֶב עָשָׂה מִשְׁתֶּה, כְּמוֹ שֶׁנִּבָּא עָלָיו יְשַׁעְיָה ״עָרוֹךְ הַשֻּׁלְחָן צָפֹה הַצָּפִית אָכוֹל שָׁתֹה קוּמוּ הַשָּׂרִים וְגוֹ׳״ (ישעיה כא:ה) שֶׁבְּתוֹךְ הַמִּשְׁתֶּה חָזְרוּ אוֹיְבָיו וְנִלְחֲמוּ עַל הָעִיר וּלְכָדוּהָ:
וְלׇקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא. כְּנֶגֶד אֶלֶף אִישׁ הָיָה שׁוֹתֶה יַיִן: