רש"י על דניאל· רש״י
פרק ד · פסוק לג
בֵּהּ זִמְנָא. בְּאוֹתוֹ זְמָן:
וְלִיקַר מַלְכוּתִי הַדְרִי. וּלְכָבוֹד מַלְכוּתִי חָזַרְתִּי:
וְזִיוִי. וְתֹאַר פָּנַי:
וְלִי הַדָּבְרַי וְרַבְרְבָנַי יְבַעוֹן. וְאוֹתִי יוֹעֲצַי וְשָׂרַי הָיוּ מְבַקְּשִׁים וַחֲפֵצִים שֶׁאָשׁוּב:
הׇתְקְנַת. הוּכַנְתִּי:
וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסְפַת לִי. וּגְדֻלָּה יְתֵרָה מִן הָרִאשׁוֹנָה נִתּוֹסְפַת לִי, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבת קנ.) שֶׁרָכַב עַל אֲרִי וְקָשַׁר תַּנִּין בְּרֹאשׁוֹ: