אור ברסלב

רש"י על דניאל· רש״י

פרק ד

פרק ג

פסוק א

שְׁלֵה הֲוֵית בְּבֵיתִי. שָׁלֵיו הָיִיתִי:

פסוק ב

וִידַחֲלִנַּנִי. וְאִיֵּם עָלַי וְהִפְחִידַנִי:

פסוק ה

וְעַד אׇחֳרֵין. וְעַד אֲשֶׁר בָּאַחֲרוֹנָה הוּבָא לִפְנֵי דָּנִיֵּאל:

כְּשׁוּם אֱלָהִי. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁל בָּבֶל בֵּל שְׁמָהּ, טְשַׁצַּר שֵׁם לְשׁוֹן חָכְמָה הוּא בָּאוּמּוֹת:

פסוק ו

וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ. וְכָל סָתוּם לֹא נֶאֱנַס וְלֹא נִכְחַד מִמְּךָ׃

פסוק ח

רְבָה אִילָנָא וּתְקִיף. גָּדַל הָאִילָן וְהוּחְזַק וְעָצַם:

יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא. הִגִּיעַ הַשָּׁמַיִם:

פסוק ט

עָפְיֵהּ שַׁפִּיר. עַנְפּוֹ נָאֶה:

וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא. פִּרְיוֹ רַב:

וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ. וּכְדֵי מָזוֹן לְכָל בְּרִיָּה הָיָה בּוֹ:

תַּטְלֵל. לְשׁוֹן צֵל:

יְדוּרָן. לְשׁוֹן מָדוֹר וְלִינָה:

יִתְּזִין. לְשׁוֹן מָזוֹן:

פסוק י

חָזֵה הֲוֵית. רוֹאֶה הָיִיתִי:

וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ. וְהִנֵּה מַלְאָךְ שֶׁהוּא עֵר לְעוֹלָם וְקָדוֹשׁ:

פסוק יא

קָרֵא בְחַיִל. צוֹעֵק בְּכֹחַ:

גּוֹדּוּ אִילָנָא. קוּצּוּ הָאִילָן:

אַתַּרוּ עָפְיֵהּ. הִשִּׁירוּ וְהִפִּילוּ עֲנָפָיו:

וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ. הֵפִיצוּ פִּרְיוֹ:

תְּנוּד חֵיוְתָא מִן תַּחְתּוֹהִי. יָנוּדוּ הַחַיּוֹת מִתַּחְתָּיו:

פסוק יב

בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבוּקוּ. אַךְ עִקַּר שָׁרְשָׁיו הַנִּיחוּ:

וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ. כְּלוֹמַר: תְּנוּ רַגְלָיו בְּכַבְלֵי בַרְזֶל, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂין לְסוּס שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתוֹ בָּאָפָר כָּךְ כַּבְלוּהִי בְּכַבְלִים:

בְּדִתְאָא. בַּעֲשַׂב הַשָּׂדֶה, כְּלוֹמַר: בָּאָחוּ, שֶׁלֹּא יָזוּז מִשָּׁם:

יִצְטַבַּע. יְהֵא שָׁרוּי תָּמִיד, לְשׁוֹן טְבִילָה:

חֲלָקֵהּ. חֶלְקוֹ:

פסוק יג

וְשִׁבְעָה עִדָּנִין. שֶׁבַע שָׁנִים:

יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי. יַעַבְרוּ עָלָיו בִּגְזֵרָה זוֹ:

פסוק יד

שְׁאֵלְתָא. גְּזֵרָה. וְעַל יְדֵי שֶׁנִּמְלָכִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹדֶם שֶׁיִּגְזְרוּ הַגְּזֵרָה, קוֹרֵא אוֹתָהּ שְׁאֵלְתָא:

עַד דִּבְרַת. כְּמוֹ לְמַעַן:

דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא. שֶׁיֵּדְעוּ כָּל הַחַיִּים:

וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא. לְמִי שֶׁיִּרְצֶה:

פסוק טו

פִּשְׁרָא. פִּתְרוֹנוֹ:

וְאַנְתְּ כָּהֵל. וְאַתָּה יָכוֹל:

פסוק טז

אֱדַיִן דָּנִיֵּאל. אֶשְׁתּוֹמַם שָׁתַק:

וְרַעְיוֹנוֹהִי. וּמַחְשְׁבוֹתָיו:

יְבַהֲלוּנֵיהּ. שֶׁהָיָה יָרֵא לִפְתּוֹר לוֹ חֲלוֹם:

מָרִאי. אֲדוֹנִי, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבועות לה:): מָרִי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ קֹדֶשׁ הוּא. תָּלָה עֵינָיו לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: חֲלוֹם זֶה יִתְקַיֵּם עַל שׂוֹנַאֲךָ זֶה. וְאִם תֹּאמַר לִנְבוּכַדְנֶצַּר אָמַר, וַהֲלֹא יִשְׂרָאֵל שׂוֹנְאוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁיְּקַלְלֵם?

לְעָרָךְ. לְשׂוֹנְאָךְ, כְּמוֹ ״וַיְהִי עָרֵךְ״ (שמואל א כה):

פסוק כא

דִּי מְטָת עַל מָרִאי מַלְכָּא. אֲשֶׁר הִגִּיעַ עַל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ:

פסוק כב

וְלָךְ טָרְדִין מִן אֲנָשָׁא. וְאוֹתְךָ יִטְרְדוּ מִבְּנֵי אָדָם:

לָךְ מְצַבְּעִין. אוֹתְךָ יִטְבְּלוּ:

וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלָךְ. יֵשׁ לוֹמַר: גְּמוּל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהֶחֱרִיב, שֶׁנִּבְנְתָה בְּשֶׁבַע שָׁנִים (מלכים א ו:לח):

פסוק כג

וְדִי אֲמַרוּ וְגוֹ׳. אֲשֶׁר אָמְרוּ לְהַנִּיחַ שָׁרְשׁוֹהִי שֶׁל אִילָן, וְהוּא הַפִּתְרוֹן: מַלְכוּתָא לָךְ קַיֶּמֶת. הַמַּלְכוּת עוֹמֶדֶת לְךָ, סוֹפְךָ שֶׁתָּשׁוּב לְךָ מַלְכוּתְךָ:

מִן דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּיטִין שְׁמַיָּא. מֵאַחַר שֶׁתֵּדַע שֶׁהָעֶלְיוֹנִים מוֹשְׁלִים בָּעוֹלָם:

פסוק כד

לָהֵן מַלְכָּא. בֶּאֱמֶת אַתָּה מֶלֶךְ, שְׁמַע לַעֲצָתִי:

מַלְכִּי. עֲצָתִי, כְּמוֹ ״אִיעָצְךָ״ (במדבר כד:יד) ״אֲמַלְכִינָךְ״ (תרגום אונקלוס):

יִשְׁפַּר עֲלָךְ. עֲצָתִי תִּיטַב בְּעֵינֶיךָ לִשְׁמֹעַ מִלַּי:

וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק. וַחֲטָאָךְ בִּצְדָקָה פְּרֹק מֵעַל צַוָּארֶךָ:

וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן. וַעֲוֹנוֹתֶיךָ פְּרוֹק בַּחֲנִינַת עֲנִיִּים:

הֵן תֶּהֱוֵא אַרְכָא לִשְׁלֵוְתָךְ. אוּלַי תְּהֵא שָׁהוּת לִשְׁלוֹמְךָ, שֶׁלֹּא תְּמַהֵר הָרָעָה לָבוֹא. וּמָה רָאָה דָנִיֵּאל לְהַשִּׂיא עֵצָה טוֹבָה לִנְבוּכַדְנֶצַּר? רָאָה יִשְׂרָאֵל עֲנִיִּים שִׁפְלֵי גוֹלָה מַחֲזִירִין עַל הַפְּתָחִים, וְהִשִּׂיאוֹ עֵצָה לְחָנְנָם. אָמַר לוֹ: עֲנִיִּים אֵלּוּ שֶׁהִגְלֵיתָם רְעֵבִים הֵם, פַּרְנְסֵם! וְכֵן עָשָׂה, פָּתַח אוֹצְרוֹתָיו וְהָיָה מְפַרְנְסָם כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ:

פסוק כה

כֹּלָּא מְטָא. כָּל הַפִּתְרוֹן הִגִּיעַ עַל נְבוּכַדְנֶצַּר:

פסוק כו

מְהַלֵּךְ הֲוָה. הוֹלֵךְ הָיָה:

פסוק כז

הֲלָא דָא הִיא. שָׁמַע עֲנִיִּים בָּאִים עַל הַפֶּתַח וְצוֹעֲקִים, אָמַר: מָה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה בְּאָזְנָי? אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: אֵלּוּ הָעֲנִיִּים שֶׁקָּבַעְתָּ לָהֶם עֵת פַּרְנָסָתָם. אָמַר: הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא וְגוֹמֵר, וְאִלְמָלֵא בִּזְבַּזְתִּי אוֹצְרוֹתַי לְפַרְנָסַת עֲנִיִּים, מֵהֵיכָן הָיִיתִי בּוֹנֶה כָּל הַפַּלְטְרִין הַלָּלוּ? מֵעַתָּה אֵינִי מְפַרְנְסָם. כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא:

וְלִיקָר הַדְרִי. וּלְכָבוֹד תִּפְאַרְתִּי:

פסוק כח

עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא, עֲדָת מִנָּךְ. סָרָה מִנָּךְ:

פסוק כט

טָרְדִין. לְשׁוֹן גֵּרוּשִׁין:

פסוק ל

סָפַת. הַגְּזֵרָה כָּלְתָה עָלָיו:

גִּשְׁמֵהּ. גּוּפֵיהּ:

שַׂעְרֵהּ כְּנִשְׁרִין רְבָה. שַׂעֲרוֹתָיו כְּכַנְפֵי נְשָׁרִים גָּדְלוּ עַל כָּל גּוּפוֹ:

וְטִפְרוֹהִי כְצִפְּרִין. וְצִפָּרְנָיו כְּצִפּוֹר:

פסוק לא

וְלִקְצָת יוֹמַיָּא. לְקֵץ הַיָּמִים שֶׁקָּבְעוּ לוֹ, לְסוֹף שֶׁבַע הַשָּׁנִים:

נִטְלֵת. נָשָׂאתִי:

וּמַנְדְּעִי עֲלַי יְתוּב. וְדַעְתִּי עָלַי חָזְרָה:

וּלְעִלָּאָה בָּרְכֵת. וְאֶת הָעֶלְיוֹן בֵּרַכְתִּי:

פסוק לב

כֻּלָּה חֲשִׁיבִין. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: הַאי חִירְגָּא דְּיוֹמָא לָא שְׁמֵיהּ אָבָק הַנִּרְאֶה בַּשֶּׁמֶשׁ (יומא כ:):

וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא. וְכִרְצוֹנוֹ עוֹשֶׂה בִּצְבָא הַשָּׁמַיִם:

וְלָא אִיתַי דִּי יְמַחֵא בִידֵהּ. וְלָא יֵשׁ שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדוֹ:

פסוק לג

בֵּהּ זִמְנָא. בְּאוֹתוֹ זְמָן:

וְלִיקַר מַלְכוּתִי הַדְרִי. וּלְכָבוֹד מַלְכוּתִי חָזַרְתִּי:

וְזִיוִי. וְתֹאַר פָּנַי:

וְלִי הַדָּבְרַי וְרַבְרְבָנַי יְבַעוֹן. וְאוֹתִי יוֹעֲצַי וְשָׂרַי הָיוּ מְבַקְּשִׁים וַחֲפֵצִים שֶׁאָשׁוּב:

הׇתְקְנַת. הוּכַנְתִּי:

וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסְפַת לִי. וּגְדֻלָּה יְתֵרָה מִן הָרִאשׁוֹנָה נִתּוֹסְפַת לִי, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבת קנ.) שֶׁרָכַב עַל אֲרִי וְקָשַׁר תַּנִּין בְּרֹאשׁוֹ:

פסוק לד

וְאֹרְחָתֵהּ דִּין. וּדְרָכָיו מִשְׁפָּט:

וְדִי מְהַלְּכִין בְּגֵוָה. וַאֲשֶׁר מְהַלְּכִין בְּגַאֲוָה יָכוֹל לְהַשְׁפִּיל:

תוכן העניינים

רש"י על דניאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה