רש"י על דניאל· רש״י
פרק ד · פסוק כז
הֲלָא דָא הִיא. שָׁמַע עֲנִיִּים בָּאִים עַל הַפֶּתַח וְצוֹעֲקִים, אָמַר: מָה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה בְּאָזְנָי? אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: אֵלּוּ הָעֲנִיִּים שֶׁקָּבַעְתָּ לָהֶם עֵת פַּרְנָסָתָם. אָמַר: הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא וְגוֹמֵר, וְאִלְמָלֵא בִּזְבַּזְתִּי אוֹצְרוֹתַי לְפַרְנָסַת עֲנִיִּים, מֵהֵיכָן הָיִיתִי בּוֹנֶה כָּל הַפַּלְטְרִין הַלָּלוּ? מֵעַתָּה אֵינִי מְפַרְנְסָם. כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא:
וְלִיקָר הַדְרִי. וּלְכָבוֹד תִּפְאַרְתִּי: