רש"י על דניאל· רש״י
פרק ג · פסוק ח
כָּל קֳבֵל דְּנָה. כָּל עוּמַּת זוֹ שֶׁרָאוּ שׂוֹנְאֵי הַיְּהוּדִים שֶׁיֵּשׁ שָׁעָה לְהַלְשִׁין עֲלֵיהֶם:
קְרִיבוּ גֻבְרִין כַּשְׂדָּאִין וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן. הִלְשִׁינוּ עֲלֵיהֶם, ״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל״ (ויקרא יט:טז) מְתַרְגְּמִינָן ״וְלָא תֵיכוּל קוּרְצִין״, וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁכֵּן הָיְתָה דַּת שֶׁל הוֹלְכֵי רָכִיל לֶאֱכֹל לְגִימָה בַּמָּקוֹם שֶׁמַּלְשִׁינִין שָׁם, וְהוּא סִימָן קִיּוּם דְּבָרִים, שֶׁמֵּאוֹתָהּ שָׁעָה יֵשׁ עֲלֵיהֶם לְבָרֵר דִּבְרֵיהֶם וּלְאַמֵּת לָשׁוֹן הָרַע שֶׁאָמְרוּ. וְאוֹתָהּ סְעוּדָה נִקְרֵאת אֲכִילַת קוּרְצִין, לְשׁוֹן ״קוֹרֵץ בְּעֵינָיו״ (משלי ו:יג), שֶׁהוּא לְסִימָן לָשׁוֹן הָרַע: