רש"י על דניאל· רש״י
פרק ג · פסוק א
עֲבַד וְגוֹ׳. מָלְאָה לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת צֶלֶם שֶׁל זָהָב:
פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת אֲקִימֵהּ וְגוֹ׳. אִם אֵין עָבְיוֹ אֶלָּא שֵׁשׁ, הֵיאַךְ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּגֹבַהּ אַמִּין שִׁתִּין? אָמַר רַב בִּיבִי: מַעֲמִידִין אוֹתוֹ וְנוֹפֵל, עַד שֶׁהֵבִיאוּ כָּל זָהָב שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְשָׁפְכוּ דִּימוֹס עַל רַגְלָיו, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ז:יט) ״וְזָהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה״:
בְּבִקְעַת דּוּרָא. שֵׁם מָקוֹם׃