רש"י על דניאל· רש״י
פרק ב · פסוק לה
בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה. אָז הוּדְקוּ יַחַד כָּל מִינֵי מַתָּכוֹת וְחֶרֶס שֶׁהָיָה בּוֹ:
וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט. וְהָיוּ כְּמוֹץ מִגָּרְנוֹת הַקַּיִץ:
וּנְשָׂא הֲמוֹן רוּחָא. וְתִשָּׂא אוֹתָם הָרוּחַ:
וְכָל אֲתַר לָא הִשְׁתְּכַח לְהוֹן. כְּלוֹמַר: לֹא נוֹדַע מְקוֹמָהּ הָרִאשׁוֹן, וְלֹא נִכָּר שֶׁהָיוּ שָׁם מֵעוֹלָם:
הֲוָת לְטוּר רַב. נַעֲשֵׂית הַר גָּדוֹל: