רש"י על דניאל· רש״י
פרק ב · פסוק יא
יַקִּירָה. כְּבֵדָה, וּמַשָּׂאָהּ כָּבֵד:
וְאָחֳרָן לָא אִיתַי דִּי יְחַוִּנַּהּ. וְאַחֵר אֵין אֲשֶׁר יַגִּידֶהָ:
לָהֵן אֱלָהִין. אַךְ הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר מְדוֹרָם עִם בָּשָׂר וָדָם אֵינֶנּוּ:
מְדָרְהוֹן. מְגוּרֵיהוֹן. וּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאָחֳרָן לָא אִיתַי וְאַהֲרֹן לָא אִיתַי כֹּהֵן הַלּוֹבֵשׁ אוּרִים וְתֻמִּים אֵינוֹ כָאן שֶׁיַּגִּיד לְךָ. אָמַר לָהֶם: כָּל כָּךְ הָיָה כֹּחַ בְּאוֹתוֹ בַּיִת וּנְתַתֶּם לִי עֵצָה לְהַחֲרִיבוֹ?! מִיָּד כָּעַס וְצִוָּה לְהָרְגָן: