רש"י על דניאל· רש״י
פרק ב · פסוק ה
מִלְּתָא מִנִּי אַזְדָּא. הַדָּבָר מִמֶּנִּי הָלַךְ׃
הֵן לָא תְהוֹדְעוּנַּנִי חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ. אִם לֹא תוֹדִיעוּנִי הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ:
הַדָּמִין תִּתְעַבְדוּן. לְאֵבָרִים תִּתְחַתְּכוּ, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּגְּמָרָא הַדּוֹמֵי הַדְמוּהָ בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין (גיטין סז:):
נְוָלִי. אַשְׁפָּה:
יִתְּשָׂמוּן. לְשׁוֹן ״וַיָּשֶׂם״ (דניאל א:ב), יְהוֹן שׂוּמוֹת לְאַשְׁפּוֹת: