רש"י על דניאל· רש״י
פרק ב · פסוק א
וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבוּכַדְנֶצַּר. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן, אֶלָּא בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְחֻרְבַּן הַבַּיִת; כָּךְ שְׁנוּיָה בְּסֵדֶר עוֹלָם (פרק כח). וּקְרָאוֹ לְמַלְכוּת נְבוּכַדְנֶצַּר, עַל שֶׁהֶרְאָה זְדוֹנוֹ לִכָּנֵס לְתוֹךְ דְּבִיר מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם:
וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ. בְּפַרְעֹה נֶאֱמַר ״וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ״ (בראשית מא:ח) שֶׁלֹּא נֶעְלַם מִמֶּנּוּ אֶלָּא פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם, וְכָאן שֶׁנֶּעְלַם מִמֶּנּוּ גַּם הַחֲלוֹם נִכְפְּלָה הַלָּשׁוֹן וַתִּתְפָּעֶם. לְשׁוֹן פְּעִימָה וַהֲלִימָה, (וּבַחוּמָּשׁ פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י זַ״ל לְשׁוֹן נְקִיפָה):
נִהְיְתָה עָלָיו. לְשׁוֹן שִׁבָּרוֹן, כְּמוֹ ״הוֹוָה עַל הוֹוָה״ (יחזקאל ו:יא):