רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק לו · פסוק טו
וַיִּשְׁלַח ה׳. כָּל זֶה צֶדֶק הַדִּין, שֶׁלֹּא תֹאמַר: לֹא הִתְרָה בָּהֶם לָשׁוּב מִדַּרְכֵּיהֶם הָרָעָה, אֶלָּא לְאַלְתַּר ״וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ״ (עמוס א:יא); לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיִּשְׁלַח ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו, וְהִתְרָה בָּהֶם לָשׁוּב מֵרָעָתָם, וְלֹא פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה אוֹ בְחֹדֶשׁ, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ:
כִּי חָמַל עַל עַמּוֹ. וְלֹא חָפֵץ בְּמִיתָתָן:
וְעַל מְעוֹנוֹ. עַל דִּירַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ; שֶׁאֲפִילּוּ מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם חוֹמֵל עַל עַמּוֹ וְעַל בֵּית מְדוֹרוֹ מִלְּהַחֲרִיבָם: