רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק לד · פסוק ד
וְהַחַמָּנִים. צוּרוֹת חַמָּה:
אֲשֶׁר לְמַעְלָה. שֶׁהוֹשִׁיבוּ לְמַעְלָה מֵהֶם, גָּבוֹהַּ כְּנֶגֶד הַחַמָּה, וּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ. כָּל זֶה עָשָׂה מְנַשֶּׁה, כְּדִכְתִיב לְעֵיל ״וַיִּשְׁתַּחֲוֶה לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אוֹתָם״ (דברי הימים ב לג:ג):
וַיִּזְרֹק עַל פְּנֵי הַקְּבָרִים. כָּאן נִתְקַיֵּים מַה שֶּׁאָמַר לְיָרָבְעָם: ״כֹּה אָמַר ה׳ הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ עַצְמוֹת אָדָם אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים״ (מלכים א יג:ב):