רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק לד · פסוק ג
וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ. פִּתְרוֹן: אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה נַעַר הֵחֵל לִדְרוֹשׁ אלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו; דּוּגְמַת ״וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה… וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה״ (בראשית לז:ב) – וְאֵין תֵּימַהּ בַּדָּבָר, אֲבָל אִם הָיָה בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה לֹא הָיָה עוֹשֶׂה; וְזֶה תֵּימַהּ, שֶׁהָיָה נַעַר, וְאַף עַל פִּי כֵּן הֵחֵל לִדְרוֹשׁ וְגוֹ׳:
הֵחֵל לְטַהֵר אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם. מִן הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים שֶׁעָשָׂה מְנַשֶּׁה וְחִדְּשָׁם אָמוֹן בְּנוֹ, כִּדְלְמַעְלָה (דברי הימים ב לג:ג) ״וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר נִתֵּץ יְחִזְקִיָּהוּ אָבִיו וְגוֹ׳״: