רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק לא · פסוק י
וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ. הוּא הָיָה בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ (דברי הימים ב כו:כ):
מֵהָחֵל הַתְּרוּמָה לָבִיא. אָכַלְנוּ אָכוֹל, וְלֹא אֲכִילַת עֲרַאי אֶלָּא אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר; וּמַה שֶּׁאַתָּה מִתְמֵהַּ עַל שֶׁאָכַלְנוּ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים וְאַף עַל פִּי כֵן עֲרֵמוֹתֵיהֶם כָּל כָּךְ גְּדוֹלוֹת – זֶה הַדָּבָר, כִּי בֵּרַךְ ה׳ אֶת עַמּוֹ וְנָתַן לָהֶם תְּבוּאוֹת הַרְבֵּה, לְפִיכָךְ הִרְבָּה הַתְּרוּמוֹת וְהַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּנוּ:
וְהַנּוֹתָר. מִן אֲכִילָתֵנוּ זֶה:
הֶהָמוֹן הַזֶּה. אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת: