אור ברסלב

רש"י על דברי הימים ב· רש״י

פרק לא

פרק ל

פסוק ב

אִישׁ כְּפִי עֲבוֹדָתוֹ. הַכֹּהֲנִים לְשָׁרֵת, וְהַלְוִיִּם לִהְיוֹת מְשׁוֹרְרִים וְשׁוֹעֲרִים, וְכָל אִישׁ וָאִישׁ עַל עֲבוֹדָתוֹ הַנְּכוֹנָה:

פסוק ג

וּמְנָת הַמֶּלֶךְ מִן רְכוּשׁוֹ לָעֹלוֹת וְגוֹ׳. אֲשֶׁר נָתַן לַעֲשׂוֹת אוֹתָם (בְּרָָצוֹן):

פסוק ד

וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְגוֹ׳ לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה׳. יוֹתֵר בְּרָצוֹן; וְעוֹד, בְּעוֹד שֶׁיְּהֵא לָהֶם פַּרְנָסָתָם מְזֻמֶּנֶת, יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת וְלַעֲסֹק בְּתוֹרַת ה׳; לְפִי שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן (מכילתא בשלח ויהי פתיחתא), וּשְׁנִיִּים לָהֶם אוֹכְלֵי תְּרוּמָה:

פסוק ה

וְכִפְרֹץ הַדָּבָר. מִפִּי הַמֶּלֶךְ, לָתֵת מְנָת לַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ, דְּבַשׁ תְּמָרִים:

וְכָל תְּבוּאַת שָׂדֶה. וְכָל אֵלּוּ לֹא מִתְּבוּאַת הַשָּׂדֶה הֵם, אֶלָּא כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים בְּפֶרֶק הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק (נדרים נד.): הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק מֻתָּר בִּדְלוּעִים; מְתִיב רַב יוֹסֵף: וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳, וְאִי אָמְרַתְּ דָּגָן – כָּל דְּמִדְגַּן מַשְׁמַע, מַאי וְכִפְרֹץ וְגוֹמֵר? אָמַר אַבַּיֵּי: לְאָתוֹיֵי פֵּירוֹת הָאִילָן וְיָרָק, עַד אָמַר רָבָא: תְּבוּאָה לְחוּד וּתְבוּאַת שָׂדֶה לְחוּד:

פסוק ו

וּמַעְשַׂר קָדָשִׁים הַמְקֻדָּשִׁים לַה׳. הַמַּעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁהַלְוִיִּם נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים (במדבר יח:כה-כו):

וַיִּתְּנוּ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת. הוֹיְ״פִין בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, דֻּגְמָא: ״עֲרֵמַת חִטִּים״ (שיר השירים ז:ג):

פסוק ז

הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד. כִּי תְּחִלַּת דָּבָר נִקְרָא יְסוֹד, כְּמוֹ יְסוֹד הַבַּיִת שֶׁהוּא רֹאשׁ לְבִנְיָן, וְדוֹמֶה לוֹ ״הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה וְגוֹמֵר״ (עזרא ז:ט):

פסוק ח

וַיְבָרְכוּ אֶת ה׳. שֶׁנָּתַן בְּלֵב יִשְׂרָאֵל לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹתֵיהֶם וּמַעַשְׂרוֹתֵיהֶם:

פסוק ט

וַיִּדְרֹשׁ יְחִזְקִיָּהוּ. לְפִי שֶׁרָאָה חִזְקִיָּהוּ הָעֲרֵמוֹת גְּדוֹלוֹת, אָמַר בְּלִבּוֹ: שֶׁמָּא לֹא לָקְחוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵהֶם וְלֹא נָגְעוּ בָּהֶם? שֶׁאִם נָגְעוּ בָּהֶם, אֵיךְ נִתְרַבּוּ כָּל כָּךְ? וְתָמַהּ וְדָרַשׁ מֵהֶם עַל דְּבַר הָעֲרֵמוֹת עַל מָה זֶה:

פסוק י

וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ. הוּא הָיָה בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ (דברי הימים ב כו:כ):

מֵהָחֵל הַתְּרוּמָה לָבִיא. אָכַלְנוּ אָכוֹל, וְלֹא אֲכִילַת עֲרַאי אֶלָּא אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהוֹתֵר; וּמַה שֶּׁאַתָּה מִתְמֵהַּ עַל שֶׁאָכַלְנוּ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים וְאַף עַל פִּי כֵן עֲרֵמוֹתֵיהֶם כָּל כָּךְ גְּדוֹלוֹת – זֶה הַדָּבָר, כִּי בֵּרַךְ ה׳ אֶת עַמּוֹ וְנָתַן לָהֶם תְּבוּאוֹת הַרְבֵּה, לְפִיכָךְ הִרְבָּה הַתְּרוּמוֹת וְהַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּנוּ:

וְהַנּוֹתָר. מִן אֲכִילָתֵנוּ זֶה:

הֶהָמוֹן הַזֶּה. אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת:

פסוק יא

לְהָכִין לְשָׁכוֹת בְּבֵית ה׳. וְלָשׂוּם בָּהֶם הַתְּרוּמוֹת:

פסוק יז

וְאֵת הִתְיַחֵשׂ הַכֹּהֲנִים לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם וְהַלְוִיִּם. עִם יִחוּס טַפָּם, נְשֵׁיהֶם, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, לְכָל אוֹתוֹ קָהָל הָיוּ מַסְפִּיקִין מְזוֹנוֹתֵיהֶם מֵהַתְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת הַקֹּדֶשׁ. וְהַתְּרוּמוֹת וְהַמַּעַשְׂרוֹת, כָּל אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ – לְאוֹתָן הָעוֹמְדִים לְשָׁרֵת בָּעֲזָרָה, וְגַם לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים שֶׁלֹּא הִגִּיעַ מִשְׁמְרוֹתָם לְשָׁרֵת, וְהֵם בִּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם בְּכָל עִיר וָעִיר:

פסוק יט

אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת. לְמַעְלָה (יב-יג) כְּנַנְיָהוּ וְאֶחָיו הָיוּ מְמֻנִּים עֲלֵיהֶם לְקַבֵּל הַמָּנוֹת הַתְּרוּמוֹת וְהַמַּעַשְׂרוֹת מֵאֵת יִשְׂרָאֵל, לָתֵת הַמָּנוֹת לְכָל זָכָר בַּכֹּהֲנִים וּלְוִיִּם:

לְכָל זָכָר בַּכֹּהֲנִים. וְגַם לְכָל נְשֵׁיהֶם, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם (לעיל, יח); וּמַה שֶּׁאָמַר כָּאן לְכָל זָכָר – מִשּׁוּם רְבוּתָא, שֶׁאֲפִלּוּ לִזְכָרִים קְטַנִּים הָיוּ מַסְפִּיקִין, כִּדְלְעֵיל לִזְכָרִים מִבֶּן שָׁלֹשׁ וָמַעְלָה, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְלִבְנוֹתֵיהֶם:

תוכן העניינים

רש"י על דברי הימים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה