רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק לא · פסוק ה
וְכִפְרֹץ הַדָּבָר. מִפִּי הַמֶּלֶךְ, לָתֵת מְנָת לַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ, דְּבַשׁ תְּמָרִים:
וְכָל תְּבוּאַת שָׂדֶה. וְכָל אֵלּוּ לֹא מִתְּבוּאַת הַשָּׂדֶה הֵם, אֶלָּא כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים בְּפֶרֶק הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק (נדרים נד.): הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק מֻתָּר בִּדְלוּעִים; מְתִיב רַב יוֹסֵף: וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳, וְאִי אָמְרַתְּ דָּגָן – כָּל דְּמִדְגַּן מַשְׁמַע, מַאי וְכִפְרֹץ וְגוֹמֵר? אָמַר אַבַּיֵּי: לְאָתוֹיֵי פֵּירוֹת הָאִילָן וְיָרָק, עַד אָמַר רָבָא: תְּבוּאָה לְחוּד וּתְבוּאַת שָׂדֶה לְחוּד: