רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק כה · פסוק כז
וּמֵעֵת אֲשֶׁר סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחֲרֵי ה׳. וְנָפַל לִפְנֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מִיָּד וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לְהָרְגוֹ, כִּי הָיָה לִבָּם דָּוֶה אִישׁ עַל בְּנוֹ וְעַל אָחִיו וְעַל קְרוֹבוֹ שֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל יָדוֹ, לְפִי שֶׁנִּתְגָּרָה בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
וַיָּנָס לָכִישָׁה. עִיר מִבְצָר אֲשֶׁר נִלְחַם עָלֶיהָ סַנְחֵרִיב (מלכים ב יח:יד), וְנָס לָכִישָׁה וַיְהִי שָׁם ט״ו שָׁנִים, עַד שֶׁשָּׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִיתֻהוּ שָׁם. וְאוֹתָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה בְלָכִישׁ מָלְכָה יְכָלְיָהוּ אֵם עֻזִּיָּהוּ תַּחְתָּיו. אַךְ קָשֶׁה לִי; וּבְפֵירוּשׁ ר׳ יוֹסֵף זַצַ״ל (מלכים ב יד:יז-כב) רָאִיתִי: גַּם אוֹתָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים שֶׁהָיָה בְלָכִישׁ מָלַךְ עֻזִּיָּהוּ בְּנוֹ תַּחְתָּיו – וְלֹא נָכוֹן לְפוֹתְרוֹ כֵּן, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב בְּסָמוּךְ: ״וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה״ (דברי הימים ב כו:ג) – נִמְצָא שֶׁלֹּא הָיָה בִּזְמַן שֶׁבָּרַח אָבִיו אֶלָּא בֶּן שָׁנָה; וְעוֹד, שֶׁאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לוֹמַר: וַיִּקְחוּ אֶת עֻזִּיָּהוּ וַיַּמְלִיכוּ תַּחַת אָבִיו בְּחַיָּיו; אֶלָּא מַשְׁמַע שֶׁלֹּא מָלַךְ בְּחַיֵּי אָבִיו: