רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק כא · פסוק י
וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר לְמַעְלָה בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם! אֶלָּא כֵּן דֶּרֶךְ הַפָּסוּק, לְפִי שֶׁהִפְסִיק בֵּנְתַּיִם פָּסוּק אֶחָד, וְרוֹצֶה לוֹמַר: אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה, לְכָךְ סִדְּרָן מִתְּחִלָּה. וְאוֹמֵר: וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם, אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה. שֶׁל יְהוּדָה הָיְתָה, וְהָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל גְּבוּל אֱדוֹם, כְּדִכְתִיב בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ ״וַיְהִי הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם״ (יהושע טו:כא), וּכְשֶׁרָאוּ שֶׁמָּרְדוּ אֲדוֹמִיִּים, מָרְדוּ אַף הֵם בָּעֵת הַהִיא, שֶׁיּוֹשְׁבִים עַל גְּבוּל אֱדוֹם וְעָזְרוּ לֶאֱדוֹם; וְזֶהוּ אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה:
כִּי עָזַב אֶת ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו. מַגִּיד מַה גָּרַם לוֹ שֶׁמָּרְדוּ בְיָמָיו יוֹתֵר מִשְּׁאָר מַלְכֵי יְהוּדָה שֶׁהָיוּ לְפָנָיו: