רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק י · פסוק טו
כִּי הָיְתָה נְסִבָּה לְמַעַן הָקִים ה׳ אֶת דְּבָרוֹ. כְּמוֹ שֶׁמְפֹרָשׁ בִּמְלָכִים (מלכים א יא:לא) לְהָסִיר מִמֶּנּוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְלִיתֵּן לְיָרָבְעָם. וְזֶהוּ ״לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה״ (בראשית מט:י) – לֹא יֵרֵד מִמַּלְכוּתוֹ, ״עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה״ (בראשית מט:י) – פִּתְרוֹן: עַד כִּי יָבֹא יְהוּדָה שִׁילֹה לְהַמְלִיךְ שָׁם רְחַבְעָם, וְשָׁם ״לוֹ יִקְּהַת עַמִּים״ (בראשית מט:י) לְהַמְלִיכוֹ, וְשָׁם נֶחְלְקָה הַמַּלְכוּת וְאָבַד מַלְכוּת שֶׁל עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים. וְשְׁכֶם עִיר קְטַנָּה סְמוּכָה לְשִׁילֹה, כְּדִכְתִיב ״וְהִנֵּה חַג לַה׳ בְּשִׁילוֹ מִיָּמִים יָמִימָה… בַּמְסִלָּה הָעוֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה״ (שופטים כא:יט), וּכְתִיב בְּיִרְמְיָה ״מִשְּׁכֶם״ וּ״מִשִּׁלֹה״ (ירמיה מא:ה). וְלִכְבוֹד מִשְׁכַּן שִׁילֹה נֶאֱסָפִים לִשְׁכֶם, שֶׁהוּא רָאוּי לַאֲסִיפַת בְּנֵי אָדָם וּסְמוּכָה לְשִׁילֹה, וּכְשֶׁנֶּאֱסָפִים בִּשְׁכֶם, אָז ״יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה״ (בראשית מט:י), שֶׁשָּׁם הַמַּלְכוּת נֶחְלְקָה: