רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ו · פסוק מא
וְעַתָּה קוּמָה ה׳. שֶׁלֹּא לְהִטַּלְטֵל כַּאֲשֶׁר עַד עַתָּה: מִשִּׁילֹה לְנוֹב וּמִנּוֹב לְגִבְעוֹן:
אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ. שֶׁלֹּא יִטַּלְטֵל עוֹד מֵעַתָּה:
עֻזֶּךָ. עַל שֵׁם כֵּן קָרוּי עֻזֶּךָ, עַל שֶׁעָשָׂה נִפְלְאוֹתָיו וַעֲזוּזוֹת בַּפְּלִשְׁתִּים; וְכֵן כְּתִיב בְּ״הוֹדוּ לַה׳״ (דברי הימים א טז:ח): ״דִּרְשׁוּ ה׳ וְעֻזּוֹ״ (דברי הימים א טז:יא). וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (עבודה זרה כד:): ״וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת״ (שמואל א ו:יב) – מָה שִׁירָה אָמְרוּ? ״הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ״ (תהלים צח:א):
יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה. מֵחֲמַת שֶׁלֹּא יִטַּלְטְלוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם; כְּמוֹ ״וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו״ (ישעיהו יא:ה):
וַחֲסִידֶיךָ יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב. בְּרוֹב טוֹבוֹת וּמַעַשְׂרוֹת הַנִּתָּן לַלְוִיִּם בִּשְׂכַר שֶׁשּׁוֹמְרִין אֶת הָאָרוֹן וּמְשׁוֹרְרִים לְפָנָיו: