רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ו · פסוק יט
לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה. זוֹ צְעָקָה, כְּמוֹ ״וַתַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה״ (מלכים א כב:לו). וְעַל כָּרְחֲךָ: עַל צַעֲקָתָם שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁהוּא נָס מִפְּנֵי צָרָתוֹ, אַל יִתְפַּלֵּל אֶלָּא בִּצְעָקָתוֹ בְּסֵתֶר. כָּךְ חִבּוּר הַמִּקְרָאוֹת, וְסוֹף הָעִנְיָן מוֹכִיחַ, שֶׁאָמַר: וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִמְּקוֹם שִׁבְתְּךָ – לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא בְּנָאוֹ אֶלָּא לְדַעַת כֵּן, לְהוֹרִיד בּוֹ שְׁכִינָה, כְּדֵי שֶׁיֵּשֵׁב עַל הָאָרֶץ לִשְׁמֹעַ מִמְּכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶל הַתְּפִלּוֹת שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ בּוֹ: