רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ו · פסוק א
אָז אָמַר שְׁלֹמֹה. הוֹאִיל וְהַבַּיִת מָלֵא עָשָׁן, עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בּוֹ בָּעֲרָפֶל, כִּי כֵן דַּרְכּוֹ, דִּכְתִיב ״וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים״ (שמות כ:יח); וַדַּאי שֶׁרְצוֹנוֹ לְהִתְעַכֵּב בּוֹ. וּבְסִפְרֵי פֵּרֵשׁ (מכילתא בא פסחא יב): אָז אָמַר שְׁלֹמֹה. כְּשֶׁרָאָה הֶעָנָן אָמַר: עַתָּה אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי, שֶׁהֲרֵי כָּךְ הִבְטִיחַ לָבוֹא וְלִשְׁכֹּן בּוֹ מִתּוֹךְ עָנָן וַעֲרָפֶל; וְהֵיכָן אָמַר: ״כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת״ (ויקרא טז:ב):