רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ד · פסוק כא
וְהַפֶּרַח. פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (מנחות כח:) הוּא כְּנֶגֶד אוֹתוֹ פֶּרַח שֶׁהוֹסִיף מֹשֶׁה בְּפָרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ, ״עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ וְגוֹ׳״ (במדבר ח:ד), שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בִּתְרוּמָה:
וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב. שֶׁמַּגְבִּיהִים הַפְּתִילָה מִן הַנֵּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשֶּׁמֶן:
הוּא מִכְלוֹת זָהָב. מְזֻקָּק וְצָרוּף, פִּיי״ן בְּלַעַ״ז. וּבִמְנָחוֹת מְפֹרָשׁ (כט.): מִכָּל זָהָב שֶׁהָיָה לוֹ לִשְׁלֹמֹה, מֵרוֹב הַזָּהָב שֶׁנִּכְנַס בַּמְּנוֹרָה לְזוֹקְקָהּ וּלְקַיֵּם ״מְנוֹרַת זָהָב טָהוֹר״ (שמות כה:לא):