רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ד · פסוק כ
וְאֶת הַמְּנוֹרוֹת וְנֵרֹתֵיהֶם. לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל מְפָרְשִׁין נֵרוֹת הָיוּ עוֹשִׂין מִגּוּפָהּ שֶׁל מְנוֹרָה וַאֲדוּקִין בָּהּ, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב וְאֶת הַמְּנוֹרָה וְנֵרֹתֵיהֶם – מַה שֶּׁהִזְכִּיר אֶת הַנֵּרוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן וְלֹא שְׁאָר מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָן, גְּבִיעִים כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים, מִכְּלָל שֶׁלֹּא הָיוּ הַנֵּרוֹת אֲדוּקִין; וְהוֹאִיל וְאֵין אֲדוּקִין בָּהּ, נִרְאֶה כְּמַעֲשֶׂה אַחֵר וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר נֵרֹתֵיהֶם, אֲבָל שְׁאָר מְלָאכוֹת שֶׁהָיוּ אֲדוּקִין בָּהּ אֵינוֹ מַזְכִּירָם שֶׁנִּקְרָאִים עַל שֵׁם הַמְּנוֹרָה. וּמַה שֶּׁעָשָׂה עֶשֶׂר מְנוֹרוֹת וְעֶשֶׂר שֻׁלְחָנוֹת וְעֶשֶׂר כִּיּוֹרִים וְהַכְּרוּבִים וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה – מְפֹרָשׁ בִּבְרַיְתָא דְּרַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר (מדרש תדשא ב):