רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ד · פסוק יז
בַּעֲבִי הָאֲדָמָה. תַּרְגּוּמָא: ״גַּרְגּוּשְׁתָּא״, בָּאַרְדִּילָ״א בְּלַעַ״ז:
בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צְרֵדָתָה. וּבִמְלָכִים כָּתוּב ״צָרְתָן״ (מלכים א ז:מו). צְרֵדָתָה הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל יָרָבְעָם, ״וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה״ (מלכים א יא:כו) – לְפִי שֶׁמֵּת מְטַמֵּא בָּאֹהֶל, וְגַם מְצֹרָע כְּמוֹ כֵן, וְכֵן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (עבודה זרה מט.) בְּסוֹפוֹ: ״אַלְמָנָה״ – שֶׁאַלְמָן יִשְׂרָאֵל מֵאֱלֹהָיו. מִן צְרֵדָתָה – נִרְאֶה שֶׁהֵצַר הַתּוֹרָה וְלֹא הִרְחִיבָהּ; הֵצַר דַּת אֱלֹהֵינוּ. כֵּן פֵּרֵשׁ לִי דּוֹדִי זַ״ל: