רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ד · פסוק טז
וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְלָגוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁאֲמַרְנוּהוּ כְּבָר לְמַעְלָה (פסוק יא), בָּא וְחָזַר וְשָׁנָה. וְעוֹד לְהוֹדִיעֵנוּ, כִּי נְחֹשֶׁת הָיוּ. וְגַם מוֹדִיעֵנוּ מִזְלָגוֹת שֶׁלֹּא הֻזְכַּר לְמַעְלָה:
מָרוּק. דֻּגְמַת ״מִרְקוּ הָרְמָחִים״ (ירמיהו מו:ד); ״וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם״ (ויקרא ו:כא), וּבִמְלָכִים (מלכים א ז:מה) כְּתִיב ״מְמֹרָט״, כְּמוֹ ״כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ״ (ויקרא יג:מ), וְתַרְגּוּמוֹ: ״נְחַשׁ טָב״: