רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ד · פסוק ז
וַיַּעַשׂ אֶת מְנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כְּמִשְׁפָּטָם. לָמָּה נֶאֱמַר בַּמְּנוֹרוֹת כְּמִשְׁפָּטָם? לְפִי שֶׁמּוֹדִיעֵנוּ לָמָּה עָשָׂה עֲשָׂרָה מְנוֹרוֹת, וְהַכֹּל דָּרַשׁ מִן הַתּוֹרָה (שמות כה:לא-מ): פְּרָחִים כַּפְתּוֹרִים גְּבִיעִים מְשֻׁקָּדִים נֶאֱמְרוּ בַּפָּסוּק שִׁבְעִים, הֲרֵי לְכָל עֲשָׂרָה מְנוֹרוֹת שִׁבְעָה נֵרוֹת (כֵּן פֵּרֵשׁ אֲחִי אִמִּי, דּוֹדִי רַבִּי קְלוֹנִימוּס בְּרַבִּי יְהוּדָה; וּמִדְרָשׁ הוּא); וְשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ כְּנֶגֶד שִׁבְעָה כּוֹכָבִים: חַמָּה, נֹגַהּ, כּוֹכָב, לְבָנָה, שַׁבְּתַאי, צֶדֶק, מַאְדִּים:
וַיִּתֵּן בַּהֵיכָל חָמֵשׁ מִיָּמִין. לַמְּנוֹרָה שֶׁל מֹשֶׁה:
וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול. וְכֻלָּם בַּדָּרוֹם: