רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ג · פסוק יז
עַל פְּנֵי הַהֵיכָל. עַל פֶּתַח הַהֵיכָל בַּחוּץ בָּאוּלָם, כִּדְמוּכַח בִּמְלָכִים (מלכים א ז:יט) ״וְכֹתֶרֶת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים״, אוּלָם הַהֵיכָל ״מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן״:
אֶחָד מִיָּמִין. הַפֶּתַח:
וְאֶחָד מֵהַשְּׂמֹאל. הַפֶּתַח:
יָכִין. וּבֹעַז יָכִין עַל שֵׁם מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁנִּמְשַׁל לְיָרֵחַ, כְּדִכְתִיב ״כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם״ (תהלים פט:לח):
בֹּעַז. (כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא בִּגְבוּרָה וְעֹז יסוד ושרש העבודה), שֶׁנֶּאֱמַר ״יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ״ (תהלים יט:ו), וְהַבֵּי״ת בְּבֹעַז כְּמוֹ מֵ״ם בְּנֹחַ ״יְנַחֲמֵנוּ״ (בראשית ה:כט), ״כִּי מֵה׳ שְׁאִלְתִּיו״ (שמואל א א:כ):
וַיִּקְרָא שֵׁם הַיְמִינִי יָכִין. אַף עַל פִּי שֶׁיָּרֵחַ קָטָן מֵהַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁיּוֹעִיל לוֹ וְיִהְיֶה נָכוֹן כְּיָרֵחַ יִכּוֹן, וְלֹא כַּלְּבָנָה הַמִּתְחַסֶּרֶת; אָמַר שְׁלֹמֹה: אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּנָּה מַלְכוּתִי לְשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה דָּבָר נָכוֹן וְקַיָּם: עַמּוּדֵי נְחֹשֶׁת גְּדוֹלִים. דָּבָר אַחֵר: חִירָם שֶׁהָיָה מִבְּנֵי דָן עָשָׂה אֶת הָעַמּוּדִים, קָרָא אֶת הָאֶחָד יָכִין עַל שֵׁם אָבִיו שִׁמְשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ (וגו׳ נכון וגו׳)״ (שופטים טז:כח-כט); וּשְׁלֹמֹה קָרָא לַשֵּׁנִי בֹּעַזעַל שֵׁם זְקֵנוֹ בֹּעַז; דֻּגְמָא: ״וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא״ (בראשית לא:מז):