רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ג · פסוק ז
וַיְחַף. כְּמוֹ וַיְצַף, וּמְפָרֵשׁ מַה צִפָּה בַּבַּיִת: הַקִּירוֹת וְהַסִּפִּים:
וְקִירוֹתָיו. שֶׁל סִפֵּי הַבַּיִת, שֶׁהָיוּ שֶׁל אֲבָנִים, וּמְפָרֵשׁ: קִירוֹתָיו וְדַלְתוֹתָיו זָהָב. וּבִמְלָכִים כָּתוּב ״עַד קִירוֹת הַסִּפֻּן״ (מלכים א ו:טו) – וּלְכָךְ קוֹרֵא גַּג קִירוֹת הַסִּפּוּן, שֶׁהַגַּג הָיָה כְּמוֹ סְפִינָה וַעֲרֵבָה הֲפוּכָה, שֶׁכֵּן מִנְהָג לִקְרוֹת אֶת הַקֵּרוּי עָגֹל כְּעֵין סְפִינָה: