רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ב · פסוק יז
וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף וְגוֹ׳. מַה שֶּׁחָזַר וּמַזְכִּירָן וּמַזְכִּיר הַמִּסְפָּר, בִּשְׁבִיל שֶׁהִפְסִיק הָעִנְיָן, לְכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר אַף עַתָּה; וְלֹא יִפְסוֹק עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל הַבִּנְיָן, וְאוֹמֵר מִיָּד ״וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת וְגוֹ׳״ (דברי הימים ב ג:א). וַאֲפִלּוּ בְּפָסוּק אֶחָד מִנְהָגוֹ שֶׁיַּפְסִיק הָעִנְיָן וּמַתְחִיל לְדִבְרֵי הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ ״זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְגוֹ׳״ (במדבר טז:ו), וְלַמָּחֳרָתוֹ כְּתִיב ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ וְגוֹ׳״ (במדבר טז:טז), וְחוֹזֵר וְאָמַר ״וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וְגוֹ׳״ (במדבר טז:יז); אֶלָּא לְפִי שֶׁהִפְסִיק בְּכַמָּה פְסוּקִים, הֻצְרַךְ שֵׁנִית לְהִכָּתֵב, וְכָל שֶׁכֵּן כָּאן: