רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ב · פסוק טז
וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים. מָלֵא בִּשְׁנֵי יוֹדִי״ן. וּמִתְּחִלָּה כְּשֶׁסְּפָרָם דָּוִד נִקְרְאוּ שָׁם ״גֵּרִים״ (דברי הימים א כב:ב), בְּיוֹ״ד אַחַת, אֲבָל שְׁלֹמֹה סְפָרָם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כְּשֶׁבָּנָה, וּלְכָךְ כְּתִיב מָלֵא; וְדוּגְמָא ״וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמוֹתַי מִזֶּה״ – חָסֵר אִתְּכֶם בְּפָרָשַׁת וַיְחִי (בראשית נ:כה); בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כְּשֶׁלְּקָחָן כְּתִיב ״אִתְּכֶם״ (שמות יג:יט):
וַיִּסְפֹּר וְכוּ׳ אַחֲרֵי הַסְּפָר. לְמַעְלָה, דִּכְתִיב ״וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִכְנוֹס אֶת הַגֵּרִים״ (דברי הימים א כב:ב):